הפרעות תקשורת הן הגדרה פסיכיאטרית שכמו כל הגדרה פסיכיאטרית אחרת נוטה להשתנות מדי כמה שנים. הסיבה לשינוי התדיר של ההגדרות נובעת כתוצאה מכמה סיבות. האחת היא הבנה הולכת ומעמיקה של התופעות השונות והצורך לדייק את ההגדרות על מנת לאפשר טווח הכלה רחב יותר למנעד התופעות השונות. עם האמור, עולם הפסיכיאטריה הוא אינו מדע מדויק ובפועל מדובר במנעד רחב מאד של תופעות שרק חלק קטן מאד מהן ניתן למדידה מדויקת. כך גם הדבר בספקטרום של הפרעות תקשורת אשר נחלק כיום לחמש קטגוריות כאשר רק אחת מהן ניתנת למדידה ואבחון גנטי.
פרושו של דבר הוא שבעוד שרק הפרעת תקשורת אחת מסך כל הפרעות תקשורת ניתנת לאבחון מדויק על בסיס ממצאי בדיקות גנטיות, הרי שיתר הסיווגים של הפרעות תקשורת כפי שהן מופיעות במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי, ה- DSM, מאובחנים רק על בסיס התנהגותי והתרשמותו של המאבחן.
סוגי הפרעות תקשורת ואופן האבחון
מקובל לראות כיום את הפרעות התקשורת כמנעד, ספקטרום שעליו מתקיימת תנועה כל הזמן. למעשה, אחת הסיבות לשינוי הגדרות ה DSM נובעת כתוצאה מההבנה שאדם יכול להיות מאובחן על הרצף באבחון מסוים ולאחר כמה שנים האבחון שלו יכול להיות אחר לגמרי. זה טבעי, זה לגיטימי וזה נובע כתוצאה מהתנועה על הספקטרום. יחד עם זאת, העדר התאמה של ה DSM למצב בפועל גורר תת אבחון ואבחון יתר ומונע בסופו של דבר לקבל את הטיפול המתאים.
המטרה בסופו של דבר להרחיב את המטרייה הן ברמה האבחונית והן ברמה הטיפולית על מנת לאפשר גישה ופתרונות, גם אם ברמה החלקית, לכל קבוצה ותת קבוצה, ברזולוציות הגבוהות ביותר.
ספקטרום הפרעות תקשורת כולל אוטיזם, תסמונת אספרגר, תסמונת רט, הפרעה התפתחותית נרחבת, הפרעה דיסאינטגרטיבית של הילדות.
לכל הפרעות התקשורת יש היבטים משותפים שנוגעים לקשיים ברבדים של תקשורת את העצמי ועם הסביבה, ובכל אחת מההפרעות יש ניואנסים שונים שמופיעים בה ולא באחרת. יש הפרעות שעצם השילוב במופע של תסמינים שונים הם אלו שמהווים את התנאי לאבחון ההפרעה הספציפית שמאובחנת.
טיפול, שיקום ותמיכה בהתפתחות
כולנו מתפתחים, וכל אחד מתפתח בהתאם לקצב הספציפי שלו. ככל שגדלה ההבנה לשלבים ולמצבים ההתפתחותיים השונים כך היכולת להגיש ולספק את התנאים הנחוצים לצמיחה המיטבית גדלים, באופן טבעי, פשוט וכמעט נובע מתוך עצמו.
המחקר חיוני בעולם הנפש ובפרט בעולם הפרעות תקשורת משום שהתמיכה היעילה שכן יודעים לספק כיום מספקת תמיכה אדירה וניכר שהפוטנציאל הוא אינסופי. כמו שאפשר להבין האבחון הוא קריטי ומהותי, ולא רק זאת. מעבר לאתגר שבאבחון יש חשיבות בביצוע מעקב וביצוע אבחונים תקופתיים על מנת לאמוד את המצב ההתפתחותי וההשתנות שלו.
כאמור, השינוי במצב ההתפתחותי עומד בבסיס ההחלטה לשנות את ההגדרות של ה DSM ויש לכך משמעות אקוטית בניסיון לקבל תמונת מצב מהימנה, על בסיסה אפשר יהיה להתאים את הטיפול המתאים ביותר.
לכל הפרעה יש את רשימת הקריטריונים שלה ובעוד שניתן להפיק מסקנה כללית חשוב להבין את גודל החשיבות והמשמעות של אבחון מקצועי, ייעודי וספציפי שנעשה על ידי מומחה בתחום הספציפי המדובר.
